תו הקנייה שקיבלתם לחג שווה פחות ממה שכתוב עליו, גם אם התוקף שלו עוד רחוק

בקצרה: תו קנייה הוא בעצם הלוואה שנתתם למנפיק, ולכן הוא חשוף לקריסה שלו ולהגבלות של החנויות. החוק מחייב תוקף של חמש שנים לפחות וערך אחיד בכל החנויות שמכבדות אותו, אבל כדאי לממש אותו מהר ובקנייה אחת מתוכננת.

תו קנייה נראה כמו כסף. יש עליו סכום, יש לו תאריך, ומעסיקים מחלקים אותו בכל ראש השנה ופסח כאילו היה מזומן. ההבדל מתגלה רק בקופה.

קראו גם: משלוח חינם מעל 199 שקל: הסכום הזה נבחר כדי שתוסיפו עוד פריט · המדבקה "אין החזרות" על הקבלה לא מבטלת את מה שהחוק נתן לכם · המתנה שקיבלתם לא בהכרח ניתנת להחזרה, וזה לא תלוי בחנות

מי בעצם מחזיק בכסף שלכם

ברגע שהמעסיק קנה את התו, הכסף כבר עבר למנפיק. מאותו יום ועד שאתם מממשים, הוא נהנה מהכסף בלי לשלם עליו ריבית. מבחינה משפטית יש מי שרואים בתו קנייה סוג של איגרת חוב, התחייבות של המנפיק לתת לכם סחורה בשווי מסוים.

כאן נכנס הסיכון. אם המנפיק קורס, התווים שבידיכם עלולים להפוך לנייר חסר ערך, או לשוות רק חלק מהסכום. זה לא תרחיש תיאורטי. בגלל החשש הזה, חלק מהחנויות שמכבדות תווים מגבילות את השימוש בהם.

מה החוק נותן לכם

על תווים שהונפקו מ-1 ביולי 2014 חל סעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן לגבי תווי קנייה. הוא קובע שתי הוראות: תוקף של חמש שנים לפחות, וערך אחיד בכל העסקים שמכבדים את התו. חנות לא יכולה לקבל תו של 100 שקל כאילו הוא שווה 80.

חמש שנים נשמעות כמו המון זמן. בפועל זה בדיוק מה שגורם לתווים להישכח. כמה הרגלים פשוטים חוסכים את זה:

• רשמו ביומן תזכורת חודש לפני תאריך התפוגה שמודפס על התו.
• שמרו צילום של התו ושל הקבלה או המכתב שהגיע איתו.
• בדקו את רשימת החנויות המכבדות לפני הקנייה, לא בקופה.
• אל תפצלו תו לעשר קניות קטנות לאורך שנים.

שימו לב להבדל בין תו קנייה לבין זיכוי מחנות. כשמחזירים מוצר, חלים כללים אחרים לגמרי, והמדבקה "אין החזרות" על הקבלה לא מבטלת אותם.

איפה מפסידים בפועל

יש גם הפסד שקט יותר. מי שמחזיק תו של 300 שקל נוטה לקנות בדיוק ברשת שמכבדת אותו, גם אם המחיר שם גבוה. ותג ההנחה על המדף לא תמיד מספר את כל הסיפור.

תו קנייה כמתנה: מתי זה רעיון טוב

לחברה או לבן משפחה, תו נראה כמו פתרון בטוח. הוא באמת חוסך את השאלה מה לקנות. אבל הוא גם מעביר למקבל את העבודה, ואת הסיכון.

אם כבר קונים, עדיף תו של רשת אחת שהמקבל באמת קונה בה, על פני תו כללי שמכובד בחנויות שהוא לא מכיר. וכדאי לזכור שהמתנה היקרה לא תמיד זו שזוכרים. תו של 500 שקל שנשכח במגירה לא ייזכר בכלל.

גם מי שקיבל מוצר במקום תו לא יוצא תמיד מורווח. החזרת מתנה תלויה בכללים של החנות ובקבלה, לא ברצון הטוב של מי שקנה.

הערב, אספו את כל התווים שבבית למעטפה אחת, רשמו על כל אחד את תאריך התפוגה ובחרו קנייה אחת שמממשת את כולם עוד החודש.