קטגוריה: קניות ברשת

בקצרה: רף משלוח חינם נקבע מעל סל הקנייה הממוצע באתר, כך שההשלמה אליו עולה יותר מדמי המשלוח שחסכתם. לפני שמוסיפים פריט, חשבו את ההפרש בשקלים ובדקו מי משלם על החזרה. הסל עומד על 164 שקל, המשלוח 29 שקל, והמסך מודיע שעוד 35 שקל והמשלוח עלינו. כמעט כולם מוסיפים. זו לא נדיבות של האתר, זו שורה שעברה אופטימיזציה. קראו גם: המדבקה

בקצרה: בקנייה מרחוק, כלומר באינטרנט או בטלפון, מגיעה לכם זכות ביטול של 14 יום שאינה תלויה במדיניות המוכר. בחנות פיזית המצב הפוך: שם החוק מחייב את העוסק לתלות שלט עם מדיניותו, והמדיניות הזאת היא שקובעת. רוב הקונים הישראלים מתייחסים להחזרה כמחווה של רצון טוב. המוכר מסביר שהוא "לא חייב", הקונה מתנצל ויוצא עם המוצר. ההבחנה שמכריעה כאן אינה נימוס, היא

בקצרה: תקנות ביטול עסקה מאפשרות להחזיר מוצר תוך 14 יום, אבל רק מעל מחיר של 50 שקלים, רק עם הוכחת קנייה, ורק בקטגוריות מסוימות. הלבשה תחתונה, מזון ומוצרים שהוזמנו בהתאמה אישית נשארים אצלכם, גם אם הקבלה בכיס. רוב האנשים קונים מתנה מתוך הנחה שקטה בראש: אם זה לא יתאים, מחזירים. ההנחה הזו נכונה בערך בחצי מהמקרים. החצי השני מסתיים במדף

בקצרה: מקבלי מתנות זוכרים עד כמה המתנה התאימה להם, לא כמה היא עלתה. מתנה זולה שפוגעת בול בטעם או בצורך משאירה רושם חזק ממתנה יקרה וגנרית. מי שבוחר לפי המקבל ולא לפי המחיר יוצא זוכה כמעט תמיד. אנחנו נוטים להאמין שיותר כסף שווה יותר הערכה. המקבל חושב אחרת. מתנה שמראה שחשבתם עליו אישית מנצחת מעטפה עבה, כמעט בכל מצב. קראו

בקצרה: המספר המחוק על התג לא נועד לספר לכם כמה חסכתם, אלא לקבע בראש מחיר גבוה שממנו כל סכום נראה זול. זה נקרא אפקט העיגון, והוא עובד גם כשאתם יודעים עליו. הדרך היחידה להתגונן היא לבדוק מה המוצר שווה לכם, לא מה כתוב שהוא עלה. נכנסים לחנות, רואים חולצה ב-199 שקל עם קו על 349, ומרגישים שמצאתם מציאה. אולי מצאתם.

בקצרה: רוב מתנות הלידה נערמות באותה מגירה, בגדים קטנים שהתינוק גדל מהם בשבועיים. מתנה טובה חושבת על ההורה העייף, לא רק על התינוק החמוד. בחרו לפי מה שבאמת חסר בבית, לא לפי מה שנחמד בחנות. אתם מגיעים לביקור אצל חברים שילדו, עם חבילה עטופה יפה. בפנים בגד תינוק במידה הכי קטנה. הבעיה: כל שאר האורחים חשבו בדיוק אותו דבר. היולדת

בקצרה: מתנה טובה נבחרת לפי שלב ההתפתחות של הילד, לא לפי הגיל שמודפס על הקופסה. בדקו התאמה מוטורית, בטיחות של חלקים קטנים וסוללות, ותחום עניין אמיתי. פעוט וילד בכיתה ג' צריכים דברים שונים לגמרי. ההנחה הרווחת אומרת שמתנה יפה ויקרה תעבוד על כל ילד. היא לא. פאזל של 100 חלקים יתסכל בן שלוש, ואותו בן שלוש ישכח תוך יום צעצוע

בקצרה: גבר שקשה לקנות לו הוא כמעט תמיד מי שכבר קונה לעצמו כל דבר קטן שמתחשק לו, אז הפתרון הוא לא עוד חפץ אלא שדרוג של משהו שהוא משתמש בו כל יום, חוויה, או פריט שהיה מוותר לעצמו עליו. שאלו שתי שאלות בלבד: במה הוא מבלה את שעות הפנאי, ומה נשבר או התיישן אצלו לאחרונה. הטעות הנפוצה היא להניח שהאיש

בקצרה: תו קנייה נראה כמו מתנה בטוחה, אבל חלק גדול מהתלושים נשחקים בגלל תוקף קצר, רשת מצומצמת ודמי ניהול. לפני שקונים, בדקו את תאריך הפקיעה, כמה חנויות מכבדות אותו, והאם אפשר לפצל את הסכום לכמה קניות. ההנחה הרווחת: תלוש שי פותר את הבעיה. לא יודעים מה לקנות, שולפים תו במאה שקל, וכולם מרוצים. בפועל המקבל מקבל מתנה עם תאריך תפוגה